- תיאולוג מייקל פטרסון – "דארווין וספנסר מעמידים את עצמם על יסוד של חול, של הנחות ענקיות וסטירות בלתי ניתנות לפיוס". -סי.אס. לואיס –

אני מדענית ואני לא מכירה שום ראייה נגד האבולוציה – “אם אתה נפגש עם מישהו שטוען שלא להאמין לאבולוציה,
איש זה הוא בור, טיפש או משוגע” -ביולוגיסט ריצ’רד דאווקינס –
“אבולוציה משתפת מעמד שווה עם… המעגליות של כדור הארץ, ההקפה שלו סביב השמש וההרכב המולקולרי של החומר”.
– תיאולוג מייקל פטרסון –

“דארווין וספנסר מעמידים את עצמם על יסוד של חול, של הנחות ענקיות וסטירות בלתי ניתנות לפיוס”.
-סי.אס. לואיס –
בקיץ ההביל של 1925, תגרה המונית התלקחה בדייטון– טנסי בזמן שהענקים הפוליטיים קלארנסדארו וויליאם ג’נינקז התנגשו במשפטשל מורה העל יסודי ג’ון סקופס שהואשם בלימודי האבולוציה של האדם מבעלי חיים נמוכים יותר.
משפט סקופס השליך צל ארוך, אפילו היום הוא ממשיך להיות בר שימוש כדי לסלק את כל מי שסקפטי לגבי האבולוציה .
כמה שאינטליגנטית או מורכבת מעט אנשים יאשימו בכלל את תלמיד אוקספורד המפורסם, סי.אס. לואיס על היותו שונה, בכל זאת במשך הקיץ של משפטו של סקופ בארה”ב, בן העשרים ומשהו,סי.אס. לואיס היה באנגליה, כשהוא מבטא אתספקותיו שלו סביב דארווין.

יוצא הצבא של קו החזית במלחמת העולם ה – 1, לואיס רק נבחר לחבר במכללת מורטון באוקספורד.
לפניכן, כפילוסופיה מדריכה, מעמדו החדש היה בספרות האנגלית. כמה שבועות לאחר משפט סקופס, הוא כתב לאביו
לגבי השינוי בשדות האקדמאיים הוא הגיב על כל שלמרות שהיה שמח על השינוי, הוא היה אסיר תודה על משהושלמד מהפילוסופיה.

“זה יהיה נוח בשבילי כל חיי” – הוא כתב, “לדעת שלמדען וגם למטריאליסט (שדוגל בחומריות) אין את המילה האחרונה.
האמונות התורשתיות המערערות של דארווין וספנסר מעמידות את עצמן על יסוד של חול, של הנחות ענקיות, וסטירות בלתי ניתנות לפיוס.
לואיס היה אתאיסט בנקודה זו של חייו, אך כבר היו לו ספקות לגבי התיאוריה של דארווין.
לואיס שמר על עניין חד באבולוציה.
למשך כל חייו הוא דן בנושא ברציפות בספריו ובחיבוריו. הוא כתב על זה במכתביו האישיים, וספרייתו הפרטית הכילה יותר
מ – 12 ספרים וחוברות המתמקדות באבולוציה. כמה מהם היו מסומנים בקו נרחב ובהערות.
כולל העותק האישי שלו על האוטוביוגרפיה של צ’רלסדארווין. בכל זאת עבור כמה אנשים, ראייתו של לואיס לגבי האבולוציה, נותרת כתעלומה.
חלק טענו שלבסוף הוא אימץ את האבולוציה הדארווניסטית.
אחרים טענו שהוא דחה את האבולוציה כמיתוס מה כן היו נקודות ראייתו האמיתיות והאם הם רלוונטיים עבורנו היום?

כדי להבין את ראייתו של לואיס על האבולוציה, אני חושב שבהתחלה צריך לשאול, מהי אבולוציה?
באמת היו שתי טענות גדולות של תיאוריית האבולוציה המודרנית כתיאוריה מדעית.
הראשונה היא אבות קדמונים משותפים. כל דבר הולך בחזרה, אל אבות קדמוניים משותפים. לפיכך האנושות לא רק שהיא מתחלקת באב קדמון אחד משותף נגיד, עם שימפנזה. אנחנו מתחלקים באבותינותעם פטריה. הכל הולך בחזרה לאב קדמון אחד משותף.
הטענה השנייה היא שהמנוע העיקרי באופן שבו האבולוציה התרחשה, היה עיוור, תהליך לא ישיר של בחירה טבעית, הפועלת על מגוון אקראי בטבע.
אז זה תהליך לא מודרך עיוור חסר יעד וזו באמת הייתה ראייתו של דארווין
(ד”ר ג’ון ג. ווסט עורך “התאום של הקוסם”)

וזו באמת הראייה המודרנית המקובלת ע”י רוב הביולוגים. אז מה הייתה ראייתו של לואיס
(ד”ר ג’ון ג. ווסטעורך “התאום של הקוסם”)
על זה? לגבי האבות המשותפים, ללואיס לא הייתה התנגדות בעיקרון של אבות משותפים, למרות שבפועל הוא היה
במידה מסוימת סקפטי, במיוחד אם חלק מהטענות כלפי האבולוציה האנושית. שוב לא הייתה לו התנגדות עקרונית לכך,
לא הייתה לו התנגדות תיאולוגית לכך, אולם הוא כן חשב שחלק מהמדע עשוי להיות מנופח, ולכו הוא מעולם
לא הבין. ולקראת סוף חייו היכן שהייתה השערוריה הגדולה סביב איש פלטדאון, שהיה אמור להיות אחד הקישורים האבודים הגדולים ביותר בין בני האדם לאבות הקדמוניים הקדם אנושיים והתפוצץ כמתיחה באמת וכזיוף במהלך חייו של לואיס.
לואיס היה יחסית משועשע ומבולבל מכך, וזה מעניין שכמה שנים לפניכן, מתיחת ה “פילטדאון” באופן רשמי נחשפה, אך
כבר היו שם כמה שאלות שעלו לגביה. לואיס הספיק לכתוב שיר כשהוא עושה צחוק מהזיוף מ “פילטדאון”. אפילו לפניכן,
“הענק” היה באופן כללי נחשף, בדיוק כשאנשים מעלים מספר שאלות קריטיות בנוגע אליו. בנפרד מאבותיו המשותפים, לואיס ידע שהטענה רבת החשיבות של תיאוריית האבולוציה המודרנית, זו התעקשותו שהחיים הם תוצר של
תהליך עיוור ולא מודרך.

דארווין בעצמו הבהיר שאבולוציה ע”י בחירה של הטבע, פעלה ללא התועלת של העיצוב או הראייה לעתיד.
במילותיו הוא, הוויכוח הישן של העיצוב בטבע, שנראה בצורתו כ”כ הסקתי נכשל, כעת כשהחוק של
הבחירה הטבעית התגלה. זו נותרה הראייה הדומיננטית של האבולוציה, בקהילה המדעית. כיום, במילים של 38
חתני פרס נובל, אבולוציה היא התוצאה של תהליך לא מודרך, לא מתוכנן של מגוון אקראימובחירה טבעית.סי.אס לואיס היה סקפטי מאוד שבחירה טבעית לא מודרכת יכלה ליצור באופן בסיסי דברים חדשים.
הוא כן חשב שבחירה טבעית הייתה תהליך אמיתי, אך כשכתב לגביה, הוא אמר:
מה דברים יכולים לעשות למשל? אתם יודעים, יכול להיות לכם כנף והוא יכול היה להרוס משהו, הוא יכול באופן בסיסי, להפוך אותכם לפחות מורכבים, הוא יכול להרוס פעולה קיימת, אז באמת, מה שהוא היה מדבר זה מה שכיום נקרא
תהליך אבולוציוני זעיר. לואיס לא מדבר הרבה על בחירה טבעית, שביכולתה, אתם יודעים, הרבה יותר דברים מורכבים, או
רמה גבוהה יותר של אורגניזמים. ראייתו של לואיס לגבי הגבולות של בחירה הטבעית עוצבה ע”י העבודה של באקסון פילוסוף צרפתי טבעי וחתן פרס נובל שהיה חד בביקורתו כלפי הבחירה הטבעית. בספר שלו “אבולוציה יצירתית”, לואיס
בהתחלה קרא את באבסון במהלך מלחה”ע הראשונה, בזמן שהחלים מפציעתו מרסיסים. ריקסאם האמין באבולוציה, אך לא חשב שהמנגנון של דארווין לגבי הבחירה הטבעית היה מספיק כדי להישען עליו. הרעיון הדארוויני לגבי התאקלמות
ע”י הוקעה אוטומטית של מה שלא מתאקלם, הוא רעיון פשוט וברור, אך בגלל שיש לו מחווה לסיבה, אשר שולטתבאבולוציה, והשפעתה השלילית היא שולית, אז לו יש קושי חומרי בחישוב האספקות וההתפתחות הפסיבית, של מנגנון מורכב, כגון מה שאנחנו עומדים לבחון. איך יתכן שסיבות מקריות המתרחשות במקרה, אמורות להגיע ברציפות לתוצאה דומה? הסיבות, הריבוי האין סופי, וההשפעה מורכבת עד לאין סוף. ההשפעה של ברגון על סי.אס. לואיס הייתה עמוקה.
לואיס מילא את העותק שלו מהספר של ברנסון בהערות והדגשים על רוב הכמעט 400 עמודים, כולל פסקאות שבהן ברגסון מבקר את הבחירה הטבעית. כמה שנים לאחר מכן, במהלך הרצאה בשנות ה – 1940, לואיס אישר מחדש את הראייה שהביקורת של ברגסון סביב דארוויניזם שמרני אינה קלה למענה. אך ספקותיו של לואיס לגבי מנגנון דארווין שלנו, הלכו מעבר לאלה שהועלו ע”י באקסון. לפי לואיס, האתגר האולטימטיבי אל הבחירה הטבעית הלא מודרכת היה האדם עצמו. כיצד יכל תהליך חומרי כ”כ עיוור ליצור את היכולות ההיגיון המיוחד של האנושות ואת המצפון.
דארווין כתב ספר שלם, “הירידה של האדם”, כדי להראות כיצד התיאוריה שלו על אבולוציה יכלה להילקח בחשבון
עבור מוח האדם ועבור בקבוקים. לואיס לא היה משוכנע, וספקותיו התעצמו ע”י ספר מאחד מהסופרים הכי מועדפים עליו, ג’. קיי. צ’סטרטון. הספר היה “האיש הנשאר לעד” של צ’סטרטון, אשר לואיס קרא לראשונה בשנות
ה – 1920. צ’סטרטון העלה דיון שהאדם אינו בקושי אבולוציה, אלא מהפכה. אחד שהיה מעבר לכוח של תהליך דארוויניסטי נוקשה. עוד ספר שמשפיע על ספקותיו של לואיס, לגבי דארווין, היה “אמונה באלוהים ואנושות”, של רה”מ הבריטי הקודם, סר ארתור בלפור, הזכור היטב כמחבר של הצהרת “בלפור”, שהעניקה לעם היהודי בית בארץ פלסטינה. בלפור היה גם מבקר רהוט של החומריות המדעית. הספר של בלפור, דן בכך שאם אנחנו נשמור על הערך של אמונותנו ורגשותינו הכי גבוהים, יופי חייב להיות יותר מאשר מקריות. מקור המוסר צריך להיות מוסר. מקור הידע, צריך להיות רציונל. לואיס שאב בכבדות מהויכוח של בלפור, אל תוך הספר שלו “נסים”. בדומה לבלפור, לואיס טען ששיוכה של התפתחות ההיגיון האנושי, אל תהליך הלא רציונל, כמו הבחירה הטבעית, נגמר בסוף בהפחתה של הביטחון שלנו בהיגיון עצמו. אחרי הכל, אם היגיון הוא אך ורק מוצר לוואי לא מתוכנן שלתהליך לא רציונלי בסיסי, איזה קרקע יש לנו כדי להתייחס למסקנותיו כנכונות אובייקטיבית? לואיס ידע שהשפעה הרסנית של חישוב דארוויני של השכל, לא הייתה תיאורתית בלבד. בעותק האישי שלו באוטוביוגרפיה של דארווין, הוא הדגיש על פסקאות היכן שדארווין בעצמו שאל האם
המסקנות של שכל, הנוצרות ע”י תהליך דארוויני, יכלו למעשה, להיות ברות אמון. “אולם אז איתי, הספק הנורא, תמיד
עולה, בין אם האמונות של שכל האדם, אשר התפתח מהשכל של בעלי חיים יותר נמוכים, הן בעלות כל ערך, או לגמריברות אמון, שניתן לבטוח בהן. האם יש מישהו שיבטח באמונות של שכל הקוף. אם ישנן איזושהן אמונות בכזה שכל”? בדיוק כשלואיס דחה את ההסבר דארוויני על השכל האנושי בגלל שזה הפחית מהתוקף של ההיגיון,הוא דחה נימוק דארוויני של המוסר מפני שהחליש את הסמכות של המוסר, ע”י שיוכו לתהליך לא מוסרי של הישרדות של המתאים ביותר.
כפי שלואיס הצביע, אותו תהליך דארוויני אשר מייצר מוסר, גם מייצר אי מוסר, עקב כל האמונות

וההתנהגויות שעולים. באותו אופן אין שום סיבה אובייקטיבית להעדיף אחד על השני. לפי לואיס, אדם שמציע כזה נימוק של מוסר, צריך בכנות להכיר בכך שאין כזה דבר כמו נכון או לא נכון. מלמרות הסקפטיות שלו לגבי חלקים עיקריים בתיאוריה של דארווין, לואיס חלק על עמיתים נוצרים, אשר נראו מוכנים להוקיע את כל האבולוציה, כמה שבהכרח אתאיסטית. באותו זמן, הוא גם היה סקפטי לגבי נוצרים אשר חשבו שאין כל מתח בין תיאוריה דארווינית שמרנית, ואמונה באלוהים. למעשה, לואיס היה מאוד ביקורתי כלפי התאיסטים (המאמינים באלוהים), שניסו למצוא נקודת מפגש בין אבולוציה דארווינית עיוורת לבין תאיזם, או משהו אחר. וזה היכן שלמעשה הוא היה ביקורתי כלפי הנרי ברגסון.
הנרי ברגסון. הוא קיבל את הביקורת של ברגסון כלפי הבחירה הטבעית, אולם ברגסון אז, אמר על זה, ובכן אתם יודעים שהאבולוציה הדארווינית לא תעבוד ככזה תהליך עיוור ומודרך. אך ברגסון לא רצה לאמץ את התהליך המודרך, ע”י
אינטליגנציה, ובכך הגיע לבסוף למצב שבו אמר ובכן, יש צורת חירום של אבולוציה, שהיא סוג של מה שצומח לכיוון המורכבות, וזה סוג של מכוון. אך למעשה, אין שם סוכן בעל כוונה. ולואיס חשב שזה היה שטויות. יש למעשה, אתה למעשה, אין לך הרבה ברירה, בין אם זו אבולוציה, אם התרחשה, אז היא הייתה תהליך לא שכלי, או הוכוונה ע”י השכל. אם היא הייתה מכוונת ע”י השכל, אז באופן בסיסי, היא הייתה מכוונת ע”י עיצוב אינטליגנטי וכל עוד חשבתם שהאבולוציה מונהגת ע”י השכל, אז לואיס יסתדר עם זה. הוא לא היה מסתדר עם אנשים שניסו לחצות את ההבדל וכיום, הרבה אנשים שקוראים לעצמם אבולוציוניים תאיסטים, באמת רוצים לחצות את ההבדל. הם טוענים שהם לא רוצים להאמין, שזה היה רק מקרה וצורך, אך הם למעשה מדברים על אבולוציה בעלת קיבולות טבעיות אלה, שאיכשהו
מתנהגות בכוונה, אפילו אם אינן מכוונות. וזוהי נקודה שלואיס עשה בספרו “רק נצרות”, היכן שהיה לו נספח קטן עבור אחד הפרקים, שבהם הוא תוקף את ברגסון ואחרים שתומכים ברעיון של אבולוציית חירום, אשר איכשהו אפילו בלי שכל, היא לא עיוורת כפי שדארווין חשב שהיא. אז היא איכשהו מלאת כוונות, בלי מישהו שיש לו כוונה. והקשיבו שוב, זה מבחינה היגיונית לא נשמע היגיוני. לואיס, בסמוך לסוף חייו, קרא ספר של פייר טילהארד דה שרדן. התופעה של האדם, אחד התאיסטים האבולוציוניים המובילים בימיו של לואיס. זה היה למעשה ספר, שיצא לאור לאחר מותו של דה שרדן. זה במידה מסוימת הומוריסטי לקרוא את הערות השוליים של לואיס בעותק האישי של ספרו של דה שרדן, כי הוא מכיל
כל מיני הערות עוקצניות, המעלות שאלות לגבי דה שרדן, ולמעשה אנחנו יודעים מהאגרות של לואיס לאנשים, שלואיס בהחלט לא היה משוכנע מדה שרדן. ושוב מחייו של לואיס זה היה אחד הדוברים הכי דגולים עבור הסוג של דפוס החירום
של האבולוציה התאיסטית והלא תאיסטית. זה מנסה לעגל את ההבדלים, ואומר שאתם יכולים לקבל אבולוציה שהיא לא ממש עיוורת במונחים דארווינים אך גם לא מכוונת כלפי עיצוב. כשנהיה יותר מבוגר, לואיס נהיה אפילו יותר ביקורתי כלפי התיאוריה האבולוציונית. חלק מהסקפטיות הגואה של לואיס, היה קרוב לוודאי כתוצאה מהתכתבויותיו עם קפטןברנרד אקוורת’, מנהיג של תנועת המחאה האבולוציונית הבריטית. החל מאמצע שנות ה – 1940, אקוורת’ התחיל לשלוח ללואיס
ספרים ונושאים, שהם ביקורתיים כלפי התיאוריה של דארווין,חומרים שלואיס קראושמר בספריה הפרטית שלו. בשנת 195, אקוורת’ שלח ללואיס, יצירת יד מוארכת, ביקורתית כלפי אבולוציה. לואיס כתב בחזרה,שהוא קרא כמעט את כליצירת היד של אקוורת’, והיא היממה אותו. הנקודה הכי מרשימה עבור לואיס, הייתההדוגמטיזם של המדענים האבולוציוניים,מצוטט ע”י אקוורת’. לואיס אמר לאקוורת’ שאלה היו העמדות הפנאטיות והמעוותותשל מגני האבולוציה, אשרכעת כוללים אותו להסכים, שאבולוציה הייתה השקר הכי מרכזי ורדיקלי בכל רשת השקר, שכיום מושלת בחיינו. לואיס נתקל בבעיה של חוסר סובלנות גואה מצידם של האבולוציוניסטים, אשר נראו כמתייחסים לכל ביקורת על דעותיהם, כאל מתקפה כנגד המדע בעצמו. ללואיס הייתה ראייה שונה לחלוטין, על מה שמדע צריך להיות. בהשקפתו, לא היה כזה דבר, אנטי – מדע על שאילה של טענות דוגמטיות שעולות בשמו של המדע. בהחלט הוא חשב שמדע טוב, מכיר את התועלת של השאלות והביקורת, בלסייע למדע לתקן את הטעויות שלו. העירנות העולה של לואיס, ויכולתם של המעריצים למדע, התבטאה בעוצמה, בספרו האחרון “התמונה המושלכת”, שיצא לאור לאחר מותו. הספר, על פניו, הוא גילוי של ראיית העולם בימי הביניים, אך אחד מנושאי היסוד שלו, זה הטבע של המדע המודרני. לואיס העלה דיון בספר שתיאוריות מדעיות הן הנחות ולא עובדות. הנחות אלה, מנסות לקחת בחשבון כמה עובדות שניתן, ביחד עם מעט הנחות אפשריות. אך לפי לואיס, עלינו תמיד להכיר שהנחות כאלהע”י מדענים, הן ארעיות.הן יכולות להיות שגויות.בנוסף, לואיס טען כימהפכות מדעיות לרוב אינן פשוט התוצאה של גילוי עובדות חדשות. לואיס היה מאוד תפיסתי כשהיה מדובר על מהפכות מדעיות. הוא הצביע על כך שמדע בד”כ משתנה, לא רק בגלל הראיות, אלא בגלל שהאנשים רואים את מה שהם רוצים לראות. אחת המהפכות המדעיות, עליהן הוא הצביע,שהיו בצורה הזו, הייתה למעשה מהפכה דארווינית בביולוגיה.הוא אמראתם יכולים להביט בעשורים, ובמאות, עוד לפני שדארווין הצהיר על התיאוריה לאנשים המשתוקקים ליקום מתפתח. עם תהליך, עםתהליך בלתי נמנע, אתם יודעים כיצד ללכת מדברים גסים וגולמיים, אל דברים משוכללים. והוא אמר שרעיון שקדם לדארווין, ולאחר מכן כשדארווין הביא את הרעיונות האלה, רעיונותיו היומקובלות יותר בראייה של לואיס, כיהנחות מוקדמות אלה, רעיונות מוקדמים אלה, בכך שרצינו לראות תהליךבטבע, היו שם, להתחיל איתם וכך ראינו את מה שרצינו לראות. זו הייתה
ראייה די רדיקלית על המדע. היא יכולה למנות את הראייה, שאני חושב כולנו קיבלנו בביה”ס, שזה מדע, לפחות מדע מודרני, שהולך מניצחון לניצחון. אתם יודעים זאת מגילהאמונות התפלות, בחזרהלימי הביניים,ועד להיום. אתם יודעים שמדע הוא רק ההתמקדות בעובדות, הביטו בראיות, אשר נמצאות כאן, ודברים אשר להם מספיקראיות. זה מה שמשתנה במדע, ואחת הסכנות בלהיות בפרדיגמה מדעית קיימת, או מה שלואיס היה מכנה, מודל מדעי של

תקופה, זו שהיא מגבילה אותכם לשאול רק שאלות בטוחות, ומעוויר אותם מלשאול שאלות אחרות. והוא היה מודאג לגבי זה, וחשב שאנשים צריכים להיות מודאגים לגבי איזהשאלות לא נשאלו. אני חושבשזה די רלוונטי לנו כיום.לדוגמא, עם תיאוריה דארווינית, אתם יכוליםלחשוב על כל מיני דברים אשר עליהםהיינו עיוורים בלשאול, כי היינו בצורה של פרדיגמה זו. לדוגמא, במשך שנים רבות, מדעניםחשבו שהרוב המוחץ של הדנ”א שלנו, היה זבל. הם חשבו כך מהסיבהשהם חשבו שאנחנו היינו התוצר של תהליך דארוויני עיוור. ולפיכך זה יהיה רציונלי לצפות, שכמות רבהמהדנ”א שלנו היא זבל. מצד שני, אם באמת האמנתם שדברים התפתחו דרך עיצוב אינטליגנטי, אז אתםעשויים שלא למהר למסקנה זו. אתם עשויים לחשוב ש… ובכן, אם יש לכם הרבה דנ”א, שלא נראה כמה שיש ממנו מטרה, כי אינוקוד של חלבונים, יתכן כי בכל זאת תהיה ממנו מטרה. אם הדברים היו מעוצבים אינטליגנטית. ולמעשה, מה שראינו בעבר, רק שלוש עד חמש שנים, זו מפולת של ראיות, באופן בסיסי, מה שידוע כ – דנ”א זבל, קידוד הדנ”א הלא – חלבוני, ממלאפעולות מאוד שימושיות, למעשה לעתים,פעולות חיוניות, שאנחנו לא היינו אפילומתקיימים, אם לא היו מתרחשות. ועד עכשיו,מלהיות דנ”א לא שימושי, או זבל, זהבאמת קריטי. ובכן זו הייתה באמתדוגמא טובה. הדבר שלואיס דיבר עליו,זה שהפרדיגמה הנוכחית שלכם,מגבילה את סוג השאלות שאתםשואלים. כעת כשגילינו למעשהאת האלבום הזה, אתם יודעים, המדענים, מוכרחים להתוודה בו. אך דארוויניזם,בהחלט סייע בלהגביל או סייע בלמנועאנשים מלשאול את השאלות האלה בתור התחלה. עוד דבר, זוהאובססיה הדארווינית במשך המאה הקודמת, עבור איברים שרידים שאותם. אתם יודעים, בין אם זה התוספתן או השקדים, אםאתם לא נראים כמי שעובדים בצורה מסוימת, ההסבר הדארוויני זה למחוק אותו, זה משהו שהוא מוצר שארית, מהתהליך האבולוציוני.בכל זאת, בהרבה מהדברים האלה, כוללהשקדים והתוספתן, אנחנו יודעים כעת, שלהם יש פעולה ביולוגית חיונית. לכן שוב,הדארוויניזם למעשה, כפרדיגמה, מסייע בלהגביל את השאלות שאתם אפילושואלים על הטבע, וכך אני חושב, שאחד הדברים שאנחנו יכולים ללמוד מלואיס, זו החשיבות של שאילת שאלותמחוץ לקופסא במדע.”המהפכה הדארווינית בביולוגיהלבטח לא הובאה ע”י גילויין של עובדות חדשות”. (סי.אס.לואיס)

הוסף הערה

Your email address will not be published. Required fields are marked *